אחוזת משכית

שער הברזל הכבד נפתח לאיטו ומכוניתנו גלשה פנימה. מצאנו את עצמנו בתוך חורשת זיתים, שנהפכה למגרש חנייה, שבקצהו מבנה אדמדם. שביל מרוצף הוליך אותנו דרך גן מטופח אל לובי שחלונו הענק נשקף אל בריכת שחיה תכולה. כמה מיטות שיזוף, עצים מעטירים שצומחים מתוך המדשאה הירוקה וביניהם שפעה של ירק שיחים וציוץ ציפורים. מי צריך יותר?!
תחושת השקט, הפנאי, הידיעה כי הנה הגיעה עת החופש התחזקה בבת אחת. לגמנו כוס יין אדום בלובי ומנהלת המקום החיננית הוליכה אותנו דרך שבילים מתפתלים, בינות עצים פורחים, בצמוד למבטיהם המסוקרנים של כמה סוסים גזעיים שעמדו בתוך אורווה ודרך ירק מנהרות סבוכות אל אחת הווילות שבאחוזה. שני זוגות אופניים המתינו ליד הכניסה שנצא לרכב אתם. בוודאי נעשה את זה מאוחר יותר.
בתוך הסוויטה מוגבהת התקרה הסתדרו בצורה מעוצבת הג'קוזי השקוע, המיטה הזוגית, ספות הישיבה והמטבחון עם הדק המוגבה. בחירתנו במוסיקה קלאסית הייתה מתבקשת, וזו נשפכה דרך מערכת השמע, וצליליה זלגו החוצה, אל הגינה המדושאת, שהיא רק שלנו. דרך הווילון המתבדר ברוח ראינו את הפרגולה המוצלת עם פינת הישיבה וחומת הירק שהעניקה לנו את הפרטיות המתבקשת.
זוהי אחוזת משכית. קלאסית, משדרת הידור ויוקרה מאופקים. לא מנסה לפתות, כמי שמכירה בערך עצמה. מי שמגיע לכאן מבין לאן הגיע. קולט את המרחבים, את השקט ואת הפינוק שבא עם השהייה. הוא בוודאי יגיע גם אל הביתן ובו בריכת ספא עגולה וחמה, הוא יתייצב ליד הבריכה שמתמזגת עם הדשא ויודעת שלא יוכל לעמוד בפיתוי לקפוץ לתוכה, וכנראה גם לאכול לצידה ארוחת שף שתוגש במקום, או לצפות בסרט במסך רחב, כמו שעשתה חבורת גברים בערב שבו בקרנו במקום. או להגיע שוב ליום פינוק, עם החבר'ה מהעבודה.
אבי משכית מתגורר עם בנותיו ואשתו בקצה הרחוק של האחוזה. נוכחותו מורגשת בכל. הוא יגשים כל חלום שיהיה לך, אבל סביר להאמין שכל חלומותיך כבר התגשמו כשהגעת לכאן.