בית אוסף קופפרמן

"אין לי נושאים. קיים זמן. מה שקורה בו ומה שקורה לנו בו – חייב להימצא בכל".
האטלייה של משה קופפרמן, מבכירי הציירים בארץ, תלמידם של זריצקי וסטימצקי וזוכה פרס ישראל לשנת 2000, נשאר כפי שעזב אותו עם פטירתו בשנת 2003: על שולחן העבודה הגדול עוד פרושים עיתונים בני-חלוף שזוכים לגעת בנצח, על הרצפה טפטופי צבע, עבודה לא גמורה שמחכה למאסטר, סמרטוט מוכתם, קומקום חשמלי, אפודה נחה על כסא באופן שכולו "יצאתי לרגע – תיכף אשוב" והמון חפצים בלי שם סביב שולחן קטן, טלפון 'בזק' אפרפר ומעגל כסאות ושרפרפים שידעו את כל המי ומי בתרבות הישראלית. חתיכת היסטוריה.
מנהלת בית 'אוסף קופפרמן', רוני ריבוש: "קופפרמן גיבש שפה מופשטת ופורצת דרך. הוא לא מתבונן אל הנוף אלא מתייחס אל התודעה, הזיכרון והזמן. היה חשוב לו שאנשים יתרשמו מכמה מתמונותיו בו-זמנית והאולמות המיוחדים נבנו על בסיס אמונתו לפיה אור טבעי הוא המתאים ביותר לתצוגה".
רוני היא לא רק המנהלת, אלא גם הנכדה הגאה: "בצעירותי זכיתי לסייע לו בעבודתו. אני זוכרת אדם חם ואוהב שהיה גם קשה ודורש. היו לו ידי זהב ואנחנו, הנכדים, זכינו לצעצועי עץ רבים שיצר. בית הבובות שבנה לי עדיין חי וקיים". פרט מעניין שנחשפנו אליו במהלך השיחה עם רוני הוא שקופפרמן כתב ביד ימין וצייר בשמאל.
באולמות הנוספים במוזיאון מוצגת תערוכה מציוריו של קופפרמן לצד תערוכות מתחלפות של אמנים מהשורה הראשונה, רובן באצירת יונה פישר. פישר, מי שהיה האוצר הראשי של מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב, היה ידידו של קופפרמן משך שנים רבות ומלווה את העמותה ע"ש קופפרמן מיומה הראשון. בנוסף מכיל המוזיאון את ספרייתו של קופפרמן, קטלוגים, סרטים ועוד.
קופפרמן הציג בכל העולם. כך גם רבים מהאמנים המציגים במקום. אם תקפצו בסוף השבוע ללוחמי הגטאות תיתקלו באותה אמנות שהייתם סוקרים בחרדת קודש בסיור תרבותי באירופה.
והכניסה? חופשית.