טיול מורשת בגליל המערבי

קיבוץ כפר מסריק  

קיבוץ כפר מסריק נוסד בשנת 1933על ידי חלוצים מתנועת "גורדוניה" שעלו ארצה מצ'כוסלובקיה וליטא.
הקיבוץ שוכן סמוך לנחל הנעמן  והיה מוקף בביצות, החלוצים נאלצו להתמודד עם מלריה ותנאי שטח קשים, אך הצליחו להקים משק חקלאי ותעשייתי מפותח ומפעלים שהפכו לסמלי התעשייה הקיבוצית בהם: "אסקר" שהפך ל"טמבור", "נעמן" מפעל הקרמיקה שאין בית בישראל שלא השתמש בכלי האוכל שייצר.

חצר ראשונים – לב הסיפור

בחצר הראשונים אפשר לראות את צריף החלוצים המקורי, הסנדלרייה ההיסטורית, מגדל המים ותצוגה של מפעל נעמן.

אפשר גם לבקר במיזם התיירות "סוד הפלא הקיבוצי", שמטרתו לאפשר למבקרים לחוות את סיפור הקיבוץ באמצעות מפגש עם אורח החיים, הערכים והמורשת. במסגרת זו מתקיימים סיורים מודרכים בחצר ראשונים, סיורי טבע לנחל הנעמן, סיורי תעשייה בעקבות מפעלי הקיבוץ ופעילויות בעקבות הציפורים הנודדות באזור בריכות הדגים.

כפר מסריק הוא דוגמא יוצאת דופן לגלגולה של ההתיישבות המעשית, עולים חדשים מאירופה שהתיישבו בביצות הגליל והקימו קיבוץ שיתופי. כפר מסריק הוא תחנה הממחישה כיצד רעיון ציוני הפך למציאות וכיצד המורשת הזו מתקיימת ומסופרת כיום גם לדורות הבאים.

גן לאומי יחיעם

שרידי מבצר צלבני מרשים שהפך למבצר עות'מני. סיפורם של הצלבנים  בארץ ישראל ושל השלטון העות'מני שהקשה את ידו על יהודי ארץ ישראל ועד לסיפור הגבורה המופלא של מגיני יחיעם, שהגנו על הקיבוץ מתוך שרידי המבצר, בתקופת מלחמת העצמאות, מה שהפך את מבצר יחיעם לאחד מסמלי הגבורה של הגליל המערבי במלחמת העצמאות.

מתיישביו הראשונים של קיבוץ יחיעם שעלו לקרקע ב1946 התגוררו בתוך חורבות המבצר העתיק שקירותיו העבים סיפקו להם מחסה והגנה. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה הקיבוץ מבודד, בלב כפרים ערביים, הדרך אליו נחסמה והקיבוץ סבל ממחסור במים ומזון, תחמושת וציוד רפואי. מגיני הקיבוץ התבצרו במבצר העתיק ותעלות הקשר והעמדות שהוקמו סייעו להם להחזיק מעמד. כשעומדים בראש המבצר ומביטים לעבר הגליל המערבי קל להבין מדוע יחיעם הייתה נקודת מפתח במאבק על הגליל כולו.

שיירת יחיעם

ב27 למרץ 1948 יצאה מנהריה שיירה גדולה שנועדה לפרוץ את המצור ולהביא אספקה לקיבוץ. סמוך לקיבוץ כברי הותקפה השיירה ממארב, מתוך 90 הלוחמים נהרגו 47, באחד האסונות הכבדים של היישוב ערב הקמת המדינה. שיירת יחיעם הפכה לסמל של נחישות וערבות הדדית.
אתר ההנצחה לשיירת יחיעם ממוקם ביער כברי, דרומית לצומת כברי ומזרחית למושב נתיב השיירה

בשנות השלושים של המאה הקודמת, בעקבות המרד הערבי הגדול, הבינה הנהגת היישוב היהודי כי יש חשיבות עצומה להתיישבות באזורים מרוחקים ובגבולות הארץ. מפעל חומה ומגדל היה הפתרון: הקמת ישוב מבוצר בתוך יום אחד, כך שהבריטים לא יוכלו לפנותו לאחר שכבר הוקם.

ב21 במרץ 1938 עלו אנשי חניתה על הקרקע, מאות חברי הגנה ומתנדבים הקימו  בין לילה את המגדל והחומה. ההתיישבות סבלה מהתקפות של כנופיות ערביות, מבידוד וממחסור במים. אנשים נהרגו אבל אנשי חניתה היו נחושים להיאחז בקרקע. חניתה היא סמל לנחישות היהודית להתיישב גם באזורים מרוחקים ומסוכנים ותרמה בכך לעיצוב גבולה הצפוני של המדינה.

מוזיאון חומה ומגדל – קיבוץ חניתה

בנוסף למיצג חומה ומגדל הנמצא ביער חניתה, בעלייה לקיבוץ, פועל בקיבוץ גם מוזיאון המציג את סיפור העלייה לקרקע. תצלומים נדירים מהקמת היישוב, כלי נשק וציוד הגנה וכן ממצאים עתיקים שנמצאו במקום.

קיבוץ חניתה הוא  אות ומופת כיצד הפכה ההתיישבות לכלי חשוב בבניין הארץ והבטחת גבולותיה.

מול חוף הים היפהפה של אכזיב ארע אחד המבצעים הנועזים ביותר של הפלמ"ח, בדרך להקמת מדינה יהודית.

בלילה שבין 16-17 ביוני 1946 יצאו לוחמי הפלמ"ח למבצע שנועד לפגוע בגשרים שחיברו את ארץ ישראל למדינות השכנות. מטרת המבצע הייתה להמחיש לבריטים, כי הישוב היהודי מסוגל לפעול בכל חלקי הארץ ולפגוע בתשתיות אסטרטגיות.

באישון לילה פוצצו 11 גשרים שחיברו את ארץ ישראל ללבנון סוריה עבר הירדן ומצרים.

גשר אכזיב

באזור אכזיב עבר הגשר על המסילה שחיברה בין חיפה, ביירות וטריפולי, אחת מדרכי התחבורה החשובות ביותר לבריטים.

פיצוץ הגשר גרם למותם של 14 מהלוחמים.

האנדרטה ליד גן לאומי אכזיב

הנופלים קבורים בקרב אחים ממול לחוף הים של אכזיב .

אתר  ההנצחה שהוקם לזכרם מספר על הפעולה ועל תקופת המאבק בבריטים בתקופת ההעפלה בדרך להקמת המדינה .

מדינת אכזיב היא אחד הסיפורים הצבעוניים והמיוחדים של הגליל המערבי, מיזם פרטי והומוריסטי שהקים אלי אביבי, שהיה דמות יוצאת דופן, ימאי, הרפתקן ואיש רוח חופשי. בשנות החמישים התיישב אלי אביבי עם בת זוגו רינה בכפר הערבי הנטוש א -זיב שמעל הלגונות של חוף אכזיב. בשנת 1971 התבקש  לפנות את השטח ואז הכריז על "מדינת אכזיב", מיקרו מדינה עצמאית, הוא הנפיק דרכונים, בולי דואר, דגל, אשרות כניסה והכל בהומור, ללא מעמד מדיני. עד מהרה הפך המקום למוקד עלייה לרגל לאמנים, מוזיקאים, מטיילים, אנשי תקשורת ותיירים מכל העולם, בשל העובדה כי מדינת אכזיב ייצגה חופש, יצירתיות. ליברליזם וסיפקה נוף עוצר נשימה, שם כתבה נעמי שמר את שירה המפורסם של שלישיית גשר הירקון "לילה בחוף אכזיב".

לאחר פטירתו של אלי אביבי המקום ממשיך לפעול בניהולה של רינה אביבי, כמקום אירוח. אחד הבתים ששוקמו על ידי אלי אביבי הפך להיות מוזיאון המציג גם את סיפור המקום מתקופת הפיניקים ועד ימינו אנו. במוזיאון תצוגה של עתיקות שנחשפו על ידי אלי אביבי וחדר מורשת, המספר את סיפורו  של האיש שהפך לאגדה והוא עמוס בתמונות של ידוענים שהפכו את המקום לביתם.

קיבוץ לוחמי הגטאות הוא אחד הקיבוצים המרגשים בישראל: בשנת 1949 נוסד הקיבוץ על ידי ניצולי שואה, פרטיזנים ולוחמי מחתרות יהודיות, בהם לוחמי גטו ורשה יצחק צוקרמן  "אנטק " וצביה לובצקי, שהיו מנהיגי מרד גטו ורשה ומראשי המחתרת היהודית בפולין, שניצלו מהתופת ועלו ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה. בחירת השם "לוחמי הגטאות" הייתה הצהרה והנצחה של רוח ההתנגדות והגבורה היהודית במלחמת העולם השניה.

הקיבוץ הוא סמל של המעבר משואה לתקומה, מאירופה של מלחמת העולם השניה לעולם החדש של הגליל המערבי, ממלחמה ורדיפות להקמת בית וקהילה, משואה לתקומה.

מוזיאון בית לוחמי הגטאות

בלב הקיבוץ נמצא בית לוחמי הגטאות, המוזיאון הראשון בעולם להנצחת השואה ולתיעודה. במוזיאון ממצאים על ההתנגדות היהודית, המרד בגטאות, חיי הקהילות היהודיות לפני המלחמה, שיקום החיים לאחר השואה. המוזיאון מקיים תערוכות מתחלפות, בין היתר התקיימה במקום תערוכה המספרת את סיפור השואה בקרב קהילות צפון אפריקה, שנשלחו למחנות כפייה וסבלו מרדיפות וחרמות, נרדפו במחנות כפיה ורבים מהם נרצחו או מתו במחנות.

חשיבות התערוכה היא בהרחבת המבט על השואה ובעובדה שהרדיפה הנאצית לא נעצרה באירופה, אלא הגיעה לצפון אפריקה והשפיעה על עשרות אלפי יהודים.

שבי ציון  הוא ישוב יפהפה ויוצא דופן השוכן באחת מרצועות החוף היפות בישראל. הישוב נוסד בשנת 1938 במסגרת מפעל חומה ומגדל, על ידי עולים שעלו מהעיירה רקסינגן שבדרום גרמניה. רובם היו משכילים בני המעמד הבינוני, רופאים, סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים, שנאלצו להתחיל את חייהם מחדש כחקלאים בארץ.

היישוב התפתח כישוב שיתופי חקלאי. תחילה ניסו לפתח בישוב את ענף הדייג אך הניסיון נכשל. במלחמת השחרור השתלב הישוב במאמץ הבטחוני ואף קיבל את אות הקוממיות על תרומתו למלחמה.

ביישוב נמצאים בית המייסדים וארכיון היישוב המלמדים על ימי הראשונים: בתי האבן של התושבים הראשונים, בית הכנסת של קהילת רקסינגן, שנהרס בליל הבדולח ושוחזר מחדש וממוקם בשבי ציון. עוד בשבי ציון חורשת הנופלים לזכר בני הישוב שנפלו במלחמות ישראל,  אנדרטת ההעפלה על חוף הים ובבית הקברות הקטן בו נמצאים קבריהם של אחדים ממורדי כלא עכו.  בזמן שישובים אחרים סרבו לקברם, מחשש מהבריטים, בשבי ציון הקנו להם מקום של כבוד בבית הקברות.

שבי ציון מהווה נקודה חשובה לתרומתם של עולי גרמניה ה"יקים" לבנין הארץ ולהתיישבות הציונית.

בתקופת המנדט הייתה עכו עיר ערבית חשובה והכביש שעבר בה היה עורק החיים שחיבר את חיפה ליישובי הגליל המערבי. כאשר החלה מלחמת העצמאות הפכה העיר למכשול אסטרטגי בדרך אל הישובים היהודיים.

לפי תוכנית החלוקה של האו"ם, נועדו עכו כמו הגליל המערבי כולו, להיות חלק מהמדינה הערבית אולם מיקומה האסטרטגי איים על הקשר בין חיפה לגליל המערבי. במאי 1948 במסגרת מבצע בן עמי יצאה חטיבת כרמלי לכיבוש העיר, לאחר קרבות נכנעה העיר והדרך לנהריה  ולישובי הגליל המערבי נפתחה.

עכו הצלבנית והעות'מנית הייתה עיר בינלאומית, עכו המנדטורית הייתה מוקד המאבק בבריטים, עכו של מלחמת העצמאות היא מפתח לשחרור הגליל המערבי.

כלא עכו – סמל המאבק בבריטים,  מוזיאון אסירי המחתרות  אתר מורשת לאומי

אחד האתרים החשובים בעכו הוא מוזיאון אסירי המחתרות, הממוקם במבצר שבו, בתקופת המנדט הבריטי, הפך לבית הכלא הידוע לשמצה: כלא עכו.

בכלא עכו נכלאו מאות אנשי הגנה, אצ"ל ולחי, שחלקם אף נידונו למוות בחדר הגרדום שבבית הכלא.

ב4 במאי 1947 ביצעו לוחמי האצ"ל את הפריצה לכלא עכו, אחת הפעולות הנועזות במאבק נגד הבריטים, במהלכה שוחררו עשרות אסירים יהודיים והמבצע הפך לסמל של המרד העברי בשלטון הבריטי.

במוזיאון, מוקדש מקום מרכזי לתשעת עולי הגרדום, לוחמי המחתרות שהוצאו להורג על ידי הבריטים ובהם דב גרונר, אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס.

במוזיאון  ניתן לראות את תאי האסירים, תא הצינוק וחדר הגרדום, התא בו נכלא ב1920 זאב ז'בוטינסקי. כמו כן מוצג במוזיאון מיזם אור קולי, המספר את סיפור הפריצה לכלא עכו.

נהריה היא לא רק עיר חוף יפה, בסיפור המורשת של הגליל המערבי היא מייצגת חזון, התיישבות, קליטת עלייה ועמידה בחזית במלחמת העצמאות.

נהריה נוסדה בשנת 1935 על ידי קבוצת עולים מגרמניה שנמלטו מארצם בשל האנטישמיות הגוברת ועליית הנאצים לשלטון. הקרקע נרכשה באמצעות חברה שנקראה "נהריה משקים זעירים", במטרה להקים ישוב חקלאי מודרני, אך עם השנים הפכה נהריה לעיר ומרכז חשוב בגליל המערבי.

ה"יקים" שיסדו את נהריה

המיסדים הביאו איתם תרבות אירופית, סדר, מקצועיות ויזמות, הקימו משקים חקלאיים, בתי מלאכה בתי הארחה ומוסדות חינוך ותרבות.

כמה מהעסקים הגדולים והחשובים ביותר בישראל נוסדו בנהריה: תשלובת מפעלי "שטראוס", שהחלה עם פרה בחצר של הילדה ודוקטור ריכרד שטראוס והפכה למותג  לאומי הנמצא בכל בית בישראל, מפעל "זוגלובק", שנוסד על ידי אריך זוגלובק, שהיה קצב יהודי מגרמניה והקים את מפעל הבשר הראשן בנהריה והפך לאחד ממפעלי המזון הגדולים בישראל וכמובן  סטף ורטהיימר, אחת הדמויות המשפיעות ביותר על התעשייה בגליל המערבי ובישראל, שהקים בית מלאכה קטן לעיבוד מתכת, שממנו צמחה "ישקר" שהפכה לאחת החברות המובילות בעולם בייצור כלי חיתוך לתעשייה.

בתקופת ההעפלה מילאה נהריה תפקיד חשוב; חוף נהריה שימש כנקודת כניסה לעולים שהגיעו באוניות מעפילים, בעיקר בעליה בלתי לגאלית, העולים הועברו בסתר, דרך החוף, בסיוע אנשי נהריה ואנשי ההגנה. באזור פעלה תנועת התיישבות  שסייעה בקליטה מהירה של עולים וביסוס הישוב היהודי בצפון.

נהריה במלחמת העצמאות

נהריה הייתה ישוב יהודי מבודד, קרוב לכפרים ערביים ולגבול הצפון. העיר הותקפה בירי ובפעילות עויינת והייתה תחת איום מתמיד של ניתוק. הכביש הראשי, המעבר לעכו ולמרכז הארץ היה מסוכן, כוחות ההגנה וצה"ל פעלו להבטחת השליטה באזור ושמירה על רציפות היישוב. העיר הייתה מנותקת ופתוחה רק דרך הים וספינה שכונתה "מעונה" העבירה סחורות ואנשים מחוף נהריה לחוף חיפה.

נהריה נחשבת לנקודת אחיזה אסטרטגית, יעד קליטת עולים, ישוב ספר תחת איום צבאי וגם בסיס להתבססות ישראל בגליל המערבי.

אנדרטת  ההעפלה

אנדרטת ההעפלה, היא  אתר הנצחה חשוב הממוקם באזור הימיה, על קו החוף, סמוך למקום שבו הגיעו באישון לילה ספינות המעפילים, נושאות עליהן עולים ניצולי שואה לנהריה. האנדרטה מנציחה את תנועת ההעפלה והעלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל.

אתר הנצחה הממוקם על פסגת הר אדיר והמנציח את חללי מלחמת לבנון השנייה.

חקוקים בו שמות 12 לוחמי צה"ל שנפלו במלחמה ויש בו לוחות הסבר על הקרבות שהתרחשו בגזרה הצבאית. אתר ההנצחה מהווה נקודת תצפית אסטרטגית מול דרום לבנון והישובים בינת ג'בייל ומארון א ראס,  שם התחוללו הקרבות.